אני מספרת פה שהוצאתי ספר לבד, אבל יש לי וידוי: שיקרתי. מדובר בשקר גס ומוחלט. עשיתי את זה עם גבע קרא עוז, בן הזוג הטוב בעולם, שלמזלי הוא בן הזוג שלי.

ולמזלי, גבע הוא עורך תוכן מחונן. הוא מלווה אותי כבר משלב הרעיונות לספרים ולסיפורים שלי, כשאני מעירה אותו באמצע הלילה ואומרת לו – “גבע, שומע, יש לי רעיון לסיפור שככה וככה, מה דעתך?” הוא בוזק מהגאונות שלו אל תוך העלילות שמתרקמות בראשי, ועוזר לי להפוך את רעיונותיי למוצלחים הרבה יותר.

גבע הוא גם הקורא הראשון שלי. כשעיניו עוברות על פני הטקסטים שכתבתי בראשונה, אני תמיד מתרגשת מאד, מתבוננת בו בציפייה למוצא פיו. הוא קורא אדיב וביקורתי, לא מתחנף אבל משוחד למדי, מצויד בידע כללי ותרבותי שאין שני לו.

וגבע ממשיך איתי לפיתוח העלילה, לסבבי העריכה מול העורכת, עולה על הגליצ’ים הסמויים ביותר בסיפור, מגיה בעל ראיית רנטגן ומתרגש כמעט כמוני בכל שלבי ההוצאה לאור. מחמם לי את הלב לראות כיצד הוא מעניק את הספר החדש שלי בגאווה למשפחתו ולחברינו.

ויותר מכך, לכל אורך הדרך, עם הספרים שלי כמו עם כל דבר בחיי, אני יודעת שיש לי את הגב של גבע, שהוא פשוט איתי. הוא מעולם לא אמר לי: “על זה נבזבז את הכסף שלנו?” או: “לא חבל על הזמן שלך?” הוא תמיד מאמין בי, מעודד אותי לתכנן קדימה, לעשות את הצעד הבא.

אז בפעם הבאה שאכתוב כאן שהוצאתי ספר לבד, תדעו ששיקרתי, כי כבר 17 שנים שאני לא עושה שום דבר לגמרי לבד, אלא עם גבע.