פתחתי ב"חג המשק" של שני הדר בגלל צירופי המקרים. ב"תשע דרכים להיפרד" נכלל הסיפור "חברות", המספר על בת קיבוץ, סטודנטית לתיאטרון בסמינר הקיבוצים שמבקשת להתקבל לחברות, ובחדרה מופיעה חולדה. והנה יצא כחודש לפני ספרי "חג המשק" שגיבורתו, כך גיליתי, גם היא בת קיבוץ, סטודנטית לתיאטרון בסמינר הקיבוצים המבקשת להתקבל לחברות ובחדרה צצה חולדה! התגברתי על עומס המילים שבראשי ומיהרתי לקרוא את ספרה החינני והמקסים של שני. אין לי מושג איך שני ידעה איך נראה החדר שלי בבית החיילים בדיוק מופלא, אבל היא מצליחה לתאר את חיי הקיבוץ בדיוק משובב נפש ומעורר פליאה. שני כותבת על הקיבוץ בביקורתיות הומוריסטית המתובלת בהמון המון אהבה ורגישות לדיאלוגים, לדינמיקות בין אישיות ולהיסטוריה, בהכרות אינטימית שלה מסוגלת רק מי שהייתה שם. סוגת המקור דלה בקומדיות רומנטיות, ושני הצליחה ליצור כזו, המחוברת למקום ולזמן – ושאני ממליצה עליה לכל בן/ת קיבוץ ולא רק. הקריאה הסבה לי הנאה רבה עד מאד.

"אין מקום כזה" מאת Shifra Cornfeld – כתבתי לשפרה באופן אישי ואכתוב גם כאן, שמדובר באחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי השנה, ולא רק בגזרת המקור. שיפרה מצליחה לרקום ביד אמנית את סיפורה של משפחה בת שמונה נפשות, שחווה פירוק כואב והרה גורל. היא בחרה לכתוב את הסיפור מנקודות מבטן של כמה דמויות, תוך שימוש בגוף ראשון, שני ושלישי, ביניהם היא עוברת ביניהם בטבעיות, תוך שימוש מדויק ומנומק – החל מהאם, אולי מכוננת האירוע (אבל לא בדיוק, שהרי גם היא מגיבה לאירועים אחרים), אליה ומתוכה כותבת שיפרה, דרך הדמויות שעליהן היא כותבת בגוף שלישי ועד לדמויות שניים מאחים במשפחה, שהתרחקו מפלג האם והאחיות, וכמעט נעדרים מן הסיפור. שפרה מספרת סיפור על הזנחה הורית – על שבר, ועל הרסיסים שמתפזרים בעקבותיו, כל אחד לדרכו. זה גם סיפור על הישרדות ואולי בבסיסו על העברה בין דורית של טראומה, שמתחילה, כמו בסיפורים יהודיים רבים, בשואה. ניכר שהספר הזה הוא תוצאה של שילוב בין כישרון נדיר לבין עבודה מדוייקת ועמלנית. זה ספר מצוין – ונורא נורא נורא יפה בעיני. רוצו לקרוא!

"נעדרים קרים" מאת Asaf Kugler: אספר לכם בסוד שיש לי בכתובים רומן שעוסק בדמויות נעלמות. מתוך סקרנות ורצון לבחון מה כבר פורסם בגזרה זו, האזנתי לספרו של אסף, שהיה מסקרן מאד ופיתה אותי אל תוכו. אסף יצר בלשית לא שגרתית, שוטרת צעירה, חיננית ולא ממושמעת, שעוקבת אחרי שתי תעלומות שמצליחות ללפות את הקורא. יופי של יצירה.

משם המשכתי להאזין ל"החזאית" של Tamar Weiss Gabbay, זוכה פרס ברנר הטרי (מזל טוב תמר!), ספר קצר, חושני, סוער ומסעיר, שכוחו בצמצומו ובהידוקו. תמר יצרה סיפור משפחתי המחולק לשלושה חלקים, ומתאר את עלילותיהם של חזאית החיה בעיירה מרוחקת, עטופת טבע, בעלי חיים ופרא, של בן משפחתה של החזאית, מורה, ושל אחייניתה של החזאית, תלמידתו של המורה – כל אחד מהם נקלע להרפתקה פרטית שבין שליטה לאבדן שליטה. עבורי זה היה שיעור מצוין בכתיבה ובעריכה.