הפסח הכי מוזר בחיי התרחש כשהייתי בת 19. שירתי כמשק"ית ת"ש במחוו"ה אלון שבגליל העליון, הטובל בירוק, ורותקתי לבסיס, שוב. זו הייתה הפעם השלישית– תמיד בגלל סוגיות הקשורות בתקניות.
"את חיילת מצטיינת," אמר לי מפקד המגמה הקשוח, "אבל זה לא שווה כלום אם את לא עושה מה שצריך. לא תפרת לירכית את דרגות הסמל!" הוא הטיח בי במשרד מוכה אור ניאון, בעודי עומדת מולו דום חבושה בכומתה, במעמד המשפט הצבאי הסוריאליסטי.

"אבל נתנו לי רק שתי דרגות ולא הספקתי לקנות חדשות בסופ"ש כי הלכתי בשישי עם חיילים בודדים לבית החייל כדי לוודא שייתנו להם לישון שם," ניסיתי להסביר.

"אני לא מוכן לשמוע!" הוא צעק, "בפעם שעברה הקשבת למוזיקה באוזניות על במדים, כל פעם יש תירוץ אחר!" התלבטתי אם להגיד ששמעתי ג'מירוקוואי ושהם ממש טובים, אבל ידעתי שלא יועיל להתחצף.

לקראת ערב פסח הבסיס התרוקן, ורק פלוגת הטירונים שנשארה שבת כדי לשמור ותורני המטבח, השלישות והמרפאה, נותרו במגוריהם המרוחקים. המפקדות הנמרצות שלהם לנו כמוני במגורי הבנות, שהיו נטושים ודוממים למדיי, מלבד קולות מים זורמים במקלחות או טריקת דלקות שהדהדו בהם מדי פעם.

הערב ירד, סדר צבאי נערך בחדר האוכל אבל לא התחשק לי להשתתף בו. ניגשתי לירכתיי המטבח וביקשתי מהתורן קצת יין פטישים לקחת לחדר. "חברה שלי לא מרגישה טוב, אני אחגוג בחדר איתה," ניסיתי לפרט. הוא החזיר לי מבט ספקתי והניח בידי בקבוק דביק שרבע ממנו עדיין היה מלא.

חזרתי לחדר ונטלתי את העותק של "לוליטה" שבו התנחמתי באותם ימים, שהמתין לי שרוע על בטנו, יצאתי אל השקיעה והתיישבתי על סלע ממנו השקפתי על כפר מע'אר היפהפה המשתרע מתחת לבסיס. לגמתי יין היישר מהבקבוק ובמקום לקרוא על יציאת מצריים, הפלגתי בעקבות תשוקתו האסורה של הומברט הומברט, כשלפתע משפחה של שפניי סלע צצה מולי מתוך סבך השיחים, נעצרה ולטשה בי מבט.

לגמתי שוב מהבקבוק והתבוננתי בחזרה ביצורים הקטנים, הפראיים, שאינם דומים כלל לשפנים. היצורים האפרפרים התייצבו במקומותיהם, אחוזים בתנועות תזזיתיות, והתבוננו בי ארוכות. היו ארבעה, אולי חמישה מהם – שניים גדולים, הורים, כך שיערתי, ושניים או שלושה קטנים – הילדים. בעוד אורות הגליל התחתון מתחילים לנצנץ לרגליי והעלטה צונחת על העמק, המשכנו, השפנים ואני, לבחון זה את זה בתמיהה. המשכתי ללגום מהבקבוק ולבחון את החיות שנראו כהכלאה בין דוב בפנדה לבין עכבר, עד שלפתע הן החלו לרוץ ונעלמו במהרה מאחורי סלע, אל תוך החושך שהלך וירד.

פסח מתקרב, ואם מתחשק לכם להתחדש לקראת החג בסיפורים מוזרים, יותר או פחות, תוכלו למצוא את ספריי במבצעים משכרים

באתר שלי: https://bit.ly/3RbqzjU

בדיגיטל בעברית: https://bit.ly/4iZI6de

ובשמע בסטוריטל: https://bit.ly/4lf4Yqw

שיהיה לנו אביב של בשורות טובות ושהחטופים יחזרו לבתיהם.