בדרך כלל אני כותבת כאן על דברים שאני כותבת, ולא על דברים שאני קוראת, אבל חלק מהותי מכתיבה הוא קריאה, אז לרגל יום הספר הבינלאומי, הנה ביקורת לממהרים, על כמה מהספרים שקראתי בעת האחרונה:

– באמצע הרחוב / רועי סלמן: גילוי נאות, רועי ואני מיודדים וכבר זמן רב שרציתי לקרוא את ספרו זה. סליחה, רועי, אבל חיסלתי אותו תוך פחות מיום. איזה ספר מקסים! אותנטי, מרגש, אקטואלי, מקורי ונוגע. הכתיבה בגוף ראשון של נער בן 15 אמינה ביותר ורועי משתמש בתחבולה ספרותית מוצדקת ומוצלחת מאד שלא אחשוף כאן. מומלץ בחום!

– אף יהודי / ענת עינהר: קובץ סיפורים קצרים שהוא בית ספר לכתיבה. אצל ענת, לתפישתי, השפה היא המלכה, היא ממוללת אותה כפלסטלינה ויוצרת שפה חדשה משל עצמה. עונג ושיעור.

– ילד / עמרי חורש: מעשייה יפהפייה שהזכירה לי פינוקיו מודרני. כתיבה פיוטית וסוחפת. האזנתי באודיו בסטוריטל.

– מועדון קרב / צ’אק פלאניוק: כבר שנים שאני רוצה לקרוא את הספר שעל בסיסו נכתב אחד מהסרטים האהובים עלי. לא מצאתי אותו באף מקום. חיפשתי אותו כאן בפייסבוק ושלי פלדמן המקסימה הביאה לי אותו בשליחות אישית! אז אתחיל מהסוף – הסרט יותר טוב. הכתיבה של פלאניוק מקוטעת, אבל בניית העלילה שלו כידוע מבריקה ועיצוב הדמוית מופתי. אחרית הדבר של הספר שבה הכותב מספר על בנייתו ועל ההתרחשויות מאז פרסומו וצאת הספר, מצדיקה את קריאת כולו.

– אמריקנה / צ’ממנדה נגוזי אדיצ’יה: ספר שקראתי כחלק מהקורס “מגעים ומעברים בין תרבויות” שאני לומדת בתואר השני שלי בלימודי תרבות באוניברסיטה הפתוחה (אתמול נרשמתי לקורס האחרון לתואר!). יצירת מופת, קטונתי כמובן, אבל לדעתי ניתן היה לערוך החוצה כמה מעלילות המשנה ולקצר את הספר מעט כדי שיהיה מהודק ומשובח אף יותר.

– לס / אנדרו שון גריר: ספר מבריק ומהנה מאד. שיעור בכתיבה בגוף שלישי ובעיצוב דמות המספר והמסופר.

– על עצמות המתים / אולגה טוקרצ’וק: אחד מהספרים הטובים שקראתי השנה, אם לא ה (ולא שהוא זקוק לי כדי שתדעו את זה). עיצוב מופתי של גיבורה, של עולם ונוף פנימי, של שפה ושל כתיבה בגוף ראשון. שיעור לכותבים.

– להיות גבר / ניקול קראוס: קראוס היא אחת מהכותבות האהובות עלי ביותר, וספרה “תולדות האהבה” נמצא בטופ 10 שלי. קובץ הסיפורים הקצרים הזה שלה, לצערי, פחות סחף אותי. העלילות אווריריות ולא מהודקות מספיק לתחושתי, הבידול בין הסיפורים ובין קולות הדוברים לא מספק. קראוס כותבת כאן כמו מי שכבר אינה צריכה להוכיח דבר, וזה נכון, אבל קצת חבל שעורכיה לא דרשו ממנה להתחדד. מצד שני הקריאה נעימה ויש המון תל אביב.

– המחברת האדומה / פול אוסטר: הגיגים כמעט אקראיים של אוסטר ואנקדוטות מחייו. מתאים לאוהדיו המושבעים, השאר יכולים לפסוח.

– לזכור ולשכוח, יופי של מלחמה ולא שם זין / דן בן אמוץ: בן אמוץ היה כידוע תוקף מיני מורשע וחשוב לדעתי לציין זאת בכל התייחסות ליצירתו. אני כותבת סמינריון על ספריו וחזרתי לשלושה מהם – שעיצוב דמות גבר עם מוגבלות בהם מתכתב לדעתי עם דמות היהודי הישן שעוצבה בימיה הראשונים של הציונות (זה נושא הסמינר). רומנים מכוננים שבשל מקומו של בן אמוץ בתרבות הישראלית מהווים נדבך משמעותי בעיני בשיח בנוגע לאנשים עם מוגבלויות בישראל.

אם קראתם עד כאן, אשמח לשמוע מה חשבתם ומה אתם קראתם באחרונה!