הימים האלו, של סיום שנה אזרחית קשה כל כך, דורשים רגישות. הלב שברירי, רווי אסונות, ודורש לסנן את שייכנס אליו, לזמן לפתחו תכנים שיטיבו עמו. הנה כמה מפריטי התרבות שליוו אותי בעת האחרונה והפכו את התקופה הזו למעט יותר יפה עבורי:

קירות / רועי סלמן: את רועי הכרתי באחד משבועות הספר לפני כמה שנים, כששנינו פגשנו קוראים יקרים שהתרגשו הרבה פחות מאתנו. מאז אנו מלווים זה את דרכו של זה, צללתי אל תוך ספריו הקודמים שנכתבו לנוער, ושמחתי לקרוא את ספרו החדש, הראשון שנכתב למבוגרים.

“קירות” מביא שלוש נובלות שזורות זו בזו, שדמויותיהן מצטלבות: יערה ומוטי, שני זרים שחלקו בן זוג ונפגשים לראשונה לאחר אסון שמשנה את חייהם. נורה, שקיומה הוא אוסף של אובדנים ושל התמודדויות, המוצפת בחזיונות קשים ואמרי, בסטיונר צעיר ושאפתן, שחלומותיו מתרסקים אל תוך נסיונות הסללה מגוונים וכואבים.

זה ספר רגיש ומרגש, נוגה ונוגע. רועי, כדרכו, מישיר מבט אל תוך נפשות דמויותיו, ומתאר אותן באופן עגול, מטיב לצייר עולמות פנימיים ואת היקומים העוטפים אותם. האמנתי לרועי ולדמויותיו, וכמוהו, רציתי בטובתן. ניכר שרועי אוהב את דמויותיו, ואהבתי אותן יחד איתו, הצטערתי בשבילן. דרך הסיפורים המקומיים האלו, רוקם רועי סיפור רחב יותר על אהבות, על אובדנים ועל ישראל שמורכבת מאנשים שחולמים להתקבל למרחב גדול יותר מהם עצמם. זה ספר יפה ומיוחד מאד ואני ממליצה עליו בחום.

קוואמי / פלייליסט השירים הטובים של 2024: האזנתי למוזיקה כל השנה ואני עדיין מרגישה שלא שמעתי דבר ממה שהתחדש בה. קוואמי, האיש והמוסד, עשה חסד למען אנשים כמוני והקים פלייליסט מרהיב שכולל את השירים שהכי אהב השנה. לקט משובח מידיו של הלקטור חד האוזן הזה, שבזכותו הגעתי למציאות שלא האמנתי שפספסתי (היי, ל Doves יש סינגל חדש!). תודה קוואמי: bit.ly/3VObCc5

Multitudes / Feist: פייסט הוא שם הבמה של הזמרת והיוצרת הקנדית לזלי פייסט. האלבום האחרון שלה נקרא מולטיטודס, שהם הקשרים מגוונים בתחומי הפילוסופיה, הספרות, הפוליטיקה והתרבות. כשמו, האלבום הזה מצטיין בהרמוניות משכרות, מרהיבות ביופיין, שמצאתי את עצמי מתמסרת אליהן בחודש החולף. הטקסטים המהורהרים עוסקים באהבות, בהחמצות, ביחסי האדם עם העולם. צלילה נעימה: bit.ly/4gkEFfz

Carrie & Lowell / Sufjan Stevens: יש אמנים שאני מנהלת איתם חברויות חד צדדיות ארוכות שנים, ואחד מהם הוא ללא ספק סופיאן סטיבנס. החודש מצאתי את עצמי חוזרת לאלבום האולפן השביעי של סטיבנס מ-2015, בו הוא פורט את יחסיה של אמו המנוחה קארי, שנפטרה שלוש שנים לפני צאת האלבום, עם בעלה השני לואל, שעזר לסטיבנס להקים את חברת ההפקות שלו שנקראת, אגב, “חתול אסתמטי”. בניגוד לאלבומים קודמים שבהם סופיאן פורש את מלוא מוטת כנפיו הוירטואוזיות ומנופף בהן לכל עבר, הפעם מדובר ביצירה עדינה שבעדינות. סופיאן מגולל בגעגועים ובחמלה סיפור מכמיר לב על אהבה גדולה ועל פרידה בלתי נמנעת. זה אלבום שיפה במיוחד לחורפים לדעתי: bit.ly/3BCcU32