ולפני שאמשיך לפרוס פה חתיכות מהנפש שלי כמו שאתה כל כך רוצה, בוא נתעכב רגע על אבן הדרך המרגשת שאנחנו חוגגים כאן! זה כבר המכתב המסריח ה-20 שאני שולחת לך! איזה יום הולדת מרגש לנו! אני צינית, למקרה שלא קלטת. עוד 20 זיוני שכל אטומיים כאלה ואקבל ממך את המחשב שלי בחזרה ואוכל להעיף אותך בחזרה לכל הרוחות שמהן הגעת.
כמה ימים אחרי שדניאל הגיע הנה, הוא כבר הבין שהמצב פה אפילו יותר מוזר משהוא חשב.
“תגידי, מה עובר עלייך ועל ההורים שלך?” שאל אותי באיזה ערב כשישב עם ג’יפסי בחדר שלי
“מה זאת אומרת?” ניסיתי להבין למה הוא מתכוון
“אתם לא מדברים אחד עם השני. יש פה איזה שקט. כאילו אני לא יודע מה, לא נראה לי שזה רק בגלל שאני כאן”.
“זה בגלל הטלפון הזה”, מלמלתי. ממש לא רציתי להזכיר את השיחה ההיא, אבל זה לא היה חדש לדניאל.
“לא יודע”, הוא הקשה. “אני לא מומחה למשפחות אבל נראה לי שזה לא רק זה, את וההורים שלך בקושי מסתכלים אחד על השני. אני מרגיש כאילו שאני הולך באיזה שדה מוקשים שאף אחד לא תלה סביבו שלטי אזהרה.
“נראה לי שהם סתם דואגים לי”, לא רציתי לחשוף יותר, אבל הוא לא השתכנע
“בחיי, אתם אפילו יותר מוזרים מהמשפחה שלי. לא שלמה שיש לי אפשר לקרוא משפחה”, פלט והשתתק. כנראה שחשש לצער אותי או משהו. משפחה. הדבר האחרון ששמעתי היה שאמא שלו סגרה עוד קליניקה לרפואה אלטרנטיבית בעוד מדינה בארה”ב שאליה עברה בעקבות עוד חבר שממנו בטח כבר הספיקה להיפרד. ואבא שלהם, כבר מזמן לא שמעתי עליו. “תגיד, מה שלום אבא שלך, דניאל?”
“אבא? הוא… מתעורר מוקדם, הולך לעבוד בתמרים. הוא כבר לא מרכז הענף כי אחרי התאונה היו שם כמה פשלות שדי סיכנו כמה אנשים. חוזר הביתה אחרי הצהריים, אוכל לבד. אני בא כשאני יכול. הוא בוהה בטלוויזיה עד שהוא נרדם מולה. את יודעת. עוד אחד שלא מדבר הרבה.” הוא תופף על ירכו וג’יפסי ניגש לרחרח את כפות ידיו.
“הם… בדיוק היה את הטלפון הזה והם החליקו את העניין. לא ענו לי אבל… נראה לי שהם מסתירים משהו.”
והם לא אמרו לך שום דבר על זה אחר כך? ולא שאלת?”
“לא… אתה יודע… אנחנו לא בדיוק מדברים פה על דברים כאלה…” למה באמת לא שאלתי אותם שוב? איך זה שהם לא ניסו להסביר?
בואנ’ה, שתהיו בריאים את וההורים שלך. בכל פעם שאני חושב שהבנתי כמה אתם שרוטים, אתם מצליחים להפתיע אותי.
“אתה חושב שהיא התאבדה?”
“אני לא יודע…” מצחו התקמט והוא גירד את עורפו “דיברת עוד פעם עם הזקן הזה?”
“לא.”
“אז צריך לבדוק את זה, ליז. לשאול אותו למה הוא התכוון. לבדוק אם הוא לא מחוק או מדמיין דברים.”
“אוקיי”, עניתי בחשש.
הוא נעמד.
“מה, עכשיו?!” הופתעתי