השנה החלטתי לוותר על הגעה לאירועי שבוע הספר. בכל פעם שפקדתי אותם היה כיף מאד לפגוש קוראים ואת חברי הסוקרים, הבלוגרים, הכותבים, העורכים, המפיצים והיח”צנים, אבל השנה אני מעדיפה להתרכז בסיום עריכת קובץ הסיפורים הקצרים שלי שיצא לאור, טפו טפו, בחודשים הקרובים, ובקריאה. הנה יומן קריאה לממהרים ולממהרות, של ספרים שקראתי בשבועות האחרונים:

• “שבר ענף ירוק” מאת בלה שגיא – קובץ סיפורים קצרים נוגעים ללב, העוסקים במשפחות, בבדידות, בגדילה, בשברים, בצמיחה מהם ובצלקות שהם מותירים. אף שהקובץ הזה נוגע בנושאים קשים, היה בו משהו מאד נעים, עוטף ומנחם עבורי, אולי בשל החמלה שבה הוא עוסק בנושאים הללו והעין הטובה שהכותבת מניחה על דמויותיה המורכבות. נהניתי מאד מכתיבתה של בלה שמבטאת ראייה מעמיקה אל תוך נפש האדם ואשמח מאד לקרוא את ספרה הבא.
  
• “צפע באוויר” מאת גיא קוטב – כפי שקל לשים לב, עריכת הסיפורים הקצרים שלי הובילה אותי להימשך לקריאת סיפורים קצרים של סופרי מקור מתוך רצון ללמוד מה מהדהד כאן בסוגה זו. בסיפורי שלי, נשזרות לא פעם חיות, לכן נמשכתי לקרוא את ספרו של גיא שעוסק אף הוא בעולם החי. קובץ הסיפורים המרענן הזה של גיא קוטב נח בין הטבע לבין האדם, בין מציאות לבין חלום. כולו אהבה לבעלי החיים ולצומח, לנוף הארצישראלי, ויש בו משהו מאד ארצי וגם מעט סוריאליסטי בעיני. קובץ שהוא משב רוח רענן.

• ארצות הקור” מאת חיים לפיד – זהו קובץ סיפורים נוסף, שאף שכתיבתו אישית ונוזלית, היא מהודקת מאד. מלאכת מחשבת. לפיד מגבש במיומנות ארבעה סיפורים מורכבים, ישראליים מאד, על משפחות ועל בדידות בתוכן, על היגמרות, הסתיימות, על נזילת החיים החוצה מתוך עצמם. קובץ משובח, קשה ומצויין שלא חס על הקורא ולא עושה לו הנחות, לכן אני ממליצה לקוראו.”

• “מותרות” מאת יעל משאלי – הסיפורים שבקובץ החדש שלי עוסקים בסוגים שונים של פרידות, לכן נמשכתי לקרוא את ספרה של משאלי שמקבץ שיחות עם נשים שהתגרשו, ועברו זאת באופן מורכב. משאלי לא מרככת את החוויה, ומבקשת לדברר ולתת מקום לקושי שנשים חוות עקב גירושין. כתיבתה של משאלי מאד קולחת וקריאה, וספרה עורר בי מחשבות רבות על יחסים, על עזיבה, על פרידות ועל האופן שבו אנו חווים אותן.

• “בעל ואישה” מאת צרויה שלו – ומפרידות ליחסים, צללתי אל תוך הרומן העמוק הזה של צרויה שלו, שמצאתי בו משהו מיסטי, אווירה אפלולית שזהרורי אור מבליחים אל תוכה, בדומה לאיור שעל כריכת הספר. נהניתי במיוחד מיחסי האם והבת שבספר, שעוררו בי מיד געגועים לילדיי (ששהו בזמן הקריאה בחדריהם וזכו מיד בחיבוקים).

• “הנתניהוז” מאת ג’ושוע כהן – רבות כבר נכתב על הספר זוכה הפוליצר הזה, ואציין שגם אני שמחה מאד שהוא תורגם לעברית ויצא גם בישראל.
  
• “רקורסיה” מאת בליין קראוץ’ – “את חייבת לקרוא את זה”, אמר לי חבר שיודע שבקובץ החדש שלי אני כותבת גם על זמן וזיכרונות, והוא צדק. באופן מפתיע, יש מוטיבים משותפים בין הספר הזה לבין אחד מהסיפורים שבקובץ שלי. יותר מזה אני לא יכולה לספר כרגע, אבל מבטיחה שתדעו בקרוב…