לקראת הוצאת “תשע דרכים להיפרד”, שאלתי את חבריי בפייסבוק איזה גוון של כחול לבחור לכריכה. אחרי כמה מאות תגובות וחלומות כחולים, הלכתי על גוון כחול רויאל, נקי וצונן, אבל קוראת אחת נאמנה ואהובה שלי, שכבר מזמן הפכה לחברה, Sigal Moshe, אמרה שטורקיז הוא הצבע האהוב עליה, ושאלה כמה יעלה להכין לה עותק מיוחד בגוון שהיא בחרה.

בהתחלה חשבתי לעצמי – מה פתאום? בחרתי צבע וזהו! לספר יש רק צבע אחד! ואז חשבתי שוב – שזה כל הכיף בהוצאת ספר עצמאית – אפשר לשחק. מי אמר שלא יכול להיות ספר בשני גוונים? וכך נולדה מהדורת הפרימיום של “תשע דרכים להיפרד”, בגוון טורקיז מסתורי ומעט אפלולי, שאני מכנה “מהדורת סיגל”. הדפסתי ממנה עותקים ספורים בלבד, והם מעט יקרים יותר – כי ככל שמדפיסים פחות עותקים, הדפסת כל עותק עולה יותר. להפתעתי, עותקי הפרימיום נחטפים, וקוראים רבים בוחרים דווקא בעותק המיוחד הזה.