לפני בערך חודשיים קיבלתי הודעה מפתיעה משירן אמיר, מנהלת קבוצת Urban Moms Tel-Aviv שכתבה לי שמועדון הקוראות בקבוצה בחר ב”כל הג’אז הזה” כספר החודש, ושאלה אם נוכל לשתף פעולה, אולי להיפגש. “בטח!” עניתי לה, “בואי נשתף פעולה וניפגש! אפשר בגינה, בשביל בדרך לגן, גם בסופר, ותוסיפי אותי לקבוצה, אני עצמי אמא תל אביבית!”
מאז היה לי העונג להכיר את קבוצת הפייסבוק העוטפת והחמה הזו, להתכתב עם עוד ועוד אמהות צעירות שהן גם שכנות לעיר, שהצליחו לפנות כמה שעות יקרות מעוללים ומאינסוף המטלות שכולנו מכירות ולהקדיש אותן למילים שכתבתי. איזה כבוד זה.
עוד מעגל נסגר כששירן בחרה למקם את המפגש בקפה מובינג, שהיה המקום הקבוע של גבע ושלי כשגרנו ממש לידו, בדירת חדר ממנה נגנב המחשב שהצית את הרעיון לספר כולו.
כך פתחתי את השיחה עם האמהות האמיצות שהשאירו בבית את העוללים ואת בני הזוג (ועוד בתקופת המונדיאל!) ובאו לפגוש אותי אמש. שוחחנו על כתיבה ועל יצירה משלנו לצד האימהות והעבודה, על שינויים, על האופן שבו תקשורת בעידן הדיגיטלי יכולה לחבר בין אנשים, על קיבוץ ועל תל אביב. זה היה ערב מחבק.
תודה לכן, שירן ולירן בראל דשא, על שבחרתן בספרי ויצאתן איתו למסע ועל הזכות להכיר את הבית הוירטואלי המיוחד שאתן מטפחות בתשומת לב שכזו, ותודה לכל אחת מהמשתתפות בערב הזה, שהיה מיוחד מאד בשבילי. ניפגש בנדנדות.

בתמונה: סנונית ליס ומשתתפות המפגש.