בחודשים האחרונים אנו מנהלים את פעילות המדיה החברתית של יבואנית סוני אריקסון בישראל – ברס אלקטרה. תחרות "כמעט מסמסים" הביאה לדף הפייסבוק של החברה כ-11 אלף אוהדים חדשים וכ-150 אלף צפיות, תוך 15 ימים. לפניכם סקירה של התחרות ושל הרעיונות שליוו אותה

פעילות המדיה החברתית של ברס אלקטרה החלה בסוף דצמבר 2009, עם השקת שלושה מכשירים חדשים של החברה בישראל: סאטיו, איינו ויארי – שלושה מכשירים המתמקדים, כל אחד בדרכו, במאפייני בידור ומולטימדיה כחלק מליין Entertainment Unlimited של החברה. בחודשיים הראשונים לפעילות התמקדנו בהקמת הנציגות הרשמית – יצרנו דף פייסבוק, חשבון טוויטר וקהילת מקושרים, אליהם הזמנו באופן פרטני חובבי טכנולוגיה וסלולר, גולשים העוסקים ומתעניינים בתחום.

בתום תקופה זו צבר דף הפייסבוק של סוני אריקסון כ-1,500 אוהדים – רובם משתייכים לקהל יעד בוגר, חובב טכנולוגיה וסלולר. במקביל הכריזה סוני אריקסון, בשיתוף  פעולה עם פלאפון, על מתן חסות לביקור ולהופעות כוכבי הסדרה המוזיקלית לנוער "כמעט מלאכים" בישראל בפסח. "כמעט מלאכים" הוא אחד מהמותגים החזקים כיום בישראל בקרב ילדים ובני נוער, והוא מעורר בפלח שוק זה נאמנות ואהדה. כדי למנף את החסות השקנו את תחרות "כמעט מסמסים".

משימת התחרות

בתכנון משימת התחרות שילבנו בין חוויית השימוש בסלולר והקשר האישי שהיא מאפשרת, לבין הקשר האישי לכוכבי "כמעט מלאכים". כדי למשוך כמה שיותר משתתפים, שמנו דגש על משימה פשוטה לביצוע: הגולשים התבקשו לכתוב על קיר דף הפייסבוק של סוני אריקסון לאיזה כוכב כמעט מלאכים היו רוצים לכתוב הודעת טקסט, ומה היו כותבים לו.

הזכייה  

הזוכה במקום הראשון היה המשתתף שהודעתו זכתה למספר הלייקים הגדול ביותר. התחרות התנהלה בשני סבבים, והזוכה במקום ראשון בכל סבב זכה בזוג כרטיסי VIP להופעת "כמעט מלאכים" בישראל. זוכים נוספים קיבלו ערכות שי של "כמעט מלאכים".

מנגנון הלייקים משמש כשיטת הצבעה פופולארית בתחרויות פייסבוק שאינן מלוות באפליקציה; מתן לייק לפוסט הוא חד פעמי ליוזר – דבר המקשה על הצבעות כפולות, ומקל על ספירת תוצאות. התבססות על תמיכה שאינה מילולית מצמצמת את הסיכון לתגובות עוינות בין מתחרים.

השתתפות בתחרות

כחלק מהגדרת מאפייני הדף, הבטחנו שרק אוהדים של דף סוני אריקסון בפייסבוק יוכלו להשתתף בתחרות – כלומר לכתוב הודעה או להצביע בה.

תוצאות

שני סבבי התחרות נמשכו בסך הכל 15 ימים. להלן נתוני הפעילות שחלה בדף במהלך תקופה זו:

אוהדים: במהלך תקופה זו נוספו לדף סוני אריקסון ישראל בפייסבוק כ-11,200 אלף אוהדים – רובם בני 13-18.

 

צפיות: במהלך תקופת המבצע נצפה דף סוני אריקסון ישראל 150,566 פעמים על ידי כ-32,200 משתמשי פייסבוק שונים.

אינטראקציות: במהלך תקופת המבצע חלו 23,073 אינטראקציות (לייקים, תגובות, פוסטים וכן הלאה) בדף סוני אריקסון ישראל.

150 אלף צפיות בשבועיים – ללא פרסום ישיר

ביקור "כמעט מלאכים" בישראל ומבצע פלאפון אנג'לס זכו לפרסום מדיה נרחב, אך מבצע "כמעט מסמסים" לא זכה לכל פרסום ישיר – אז כיצד הגיעו כ-32 אלף גולשים לדף וצפו בו כ-150 אלף פעמים? התשובה – שיווק ויראלי.

ל"כמעט מלאכים" זירות רבות ופעילות ברשת הישראלית, חלקן נוצרו, וכולן התלהטו סביב ביקור השחקנים בישראל. הודעות גלויות על המבצע פורסמו בזירות המתאימות לפני תחילת המבצע. בהינתן תגמול הולם לגולשים, פרסום הודעות מסוג זה אינו ספאם, אלא עדכון בעל ערך לגולשים. מאות גולשים הגיעו לדף סוני אריקסון בפייסבוק לפני תחילת המבצע, סיפרו עליו לחבריהם וציפו לתחילתו.

עם תחילת המבצע, נדרש כל משתתף לגייס כמה שיותר מצביעים. משתתפים אלו שלחו לחבריהם קישור לפוסט ההודעה שכתבו על קיר דף סוני אריקסון בפייסבוק וביקשו את קולות חבריהם.  אם לכל ילד כ-150 חברי פייסבוק בממוצע, מספר ראשוני של 200 משתתפים יוביל לחשיפה מיידית של 30 אלף גולשים לדף הפייסבוק ולמבצע. מן הסתם, מעגל החברים של כל משתתף כולל גולשים נוספים האוהדים את הסדרה, אלו לקחו חלק במבצע בעצמם ושלחו קישור להודעתם לאנשי הקשר שלהם. באופן זה מעגל הצופים והמשתתפים הלך והתרחב.

שירות לקוחות

לא די למשוך את הלקוחות, ויש לשמור על שביעות רצונם. במהלך ניהול מבצע שכזה עשוי מנהל דף להיחשף לעשרות ואף למאות פניות ביום. אם לא תתנו ללקוחות מענה מיידי ואדיב, פעילות המדיה החברתית לא רק שלא תתרום למותג, אלא אף תזיק לו.

שירות לקוחות, במקרה זה, אינו מתבטא רק במענה לשאלות אינפורמטיביות בנושאי המוצרים והמבצע, אלא גם ביצירת ערך תכני. המבצע משך לדף הממותג על שם החברה אלפי לקוחות. אלו שהו בדף, השקיעו בהפצתו והשתמשו בו כבמעין פורום. על מנהל דף, במקרה זה, גם לבדר את המשתמשים, לספק להם תגמול אפקטיבי חיובי, לעודד אותם על השתתפותם, לעורר ולנתב את השיחה. בשורה התחתונה – המטרה היא שהגולשים יפתחו קשר אישי למותג, יקשרו אותו עם ערכים כגון הנאה, ויתפסו אותו ככזה המעניק שירות לקוחות ברמה גבוהה, לכן – עליהם ליהנות בדף הפייסבוק שלו.

ניהול דף פייסבוק פופולארי

תחרויות נושאות פרסים הן אמצעי פופולארי למשיכת גולשים וליצירת תוכן בדפי פייסבוק, אך על מנהלי שיווק במדיה חברתית לתכנן את הפעלת הדף ב"יום שאחרי" המבצע באותו כובד ראש שבו הם מתכננים את המבצע עצמו.

דף שלו אלפי אוהדים הוא נכס לארגון. הוא משמש כפורטל שלו, שעשוי לזכות למספר צפיות רב יותר מאתר הבית הרשמי. דף כזה מאפשר לארגון לשווק את עצמו באופן שוטף ללקוחותיו, ללמוד על הרגליהם, לשלוח אליהם עדכונים, לחזק את שירות הלקוחות שלו ולבצע שימור לקוחות. ניהול דף כזה דורש זמן, תשומת לב, משאבים ותוכן.

כיום נהנה דף הפייסבוק של סוני אריקסון ישראל מכ-14 אלף אוהדים. אנו מקפידים לשמור על תקשורת אינטנסיבית עם קהל זה, לספק לו מידע מגוון על המותג ולהפעיל אותו. אוהדי הדף משתייכים לקהל היעד של סוני אריקסון בישראל, רבים מהם מחזיקים בטלפון של סוני אריקסון. כשמפעילים דף פייסבוק אחריו עוקבים אוהדים פעילים רבים, קל ליצור דיונים ערים סביב ערכי המותג, המגיעים לעשרות אלפי עיניים, מחזקים את נאמנות האוהדים למותג ואת נוכחות המותג בתודעת אוהדיו ואנשי הקשר שלהם, הנה כמה דוגמאות:

 

לרגל מבול האלבומים החדשים ששטף את מדפי החנויות לקראת פסח, התארחתי בתכנית דיבור חדיש בערוץ 8 ושוחחתי עם ליאון פלדמן, גל אוחובסקי, מירי חנוך ואסף הראל על אלבומים ישראליים טריים. זהירות, תמונות קשות.

גבע קרא עוז

15 שנה אחרי שהקליט בפעם האחרונה – רוקי אריקסון – אחד הזמרים הגדולים אי פעם – עומד להוציא אלבום חדש. אריקסון מקליט את האלבום עם להקת אוקרביל ריבר הנהדרת שהופיעה לא מזמן בישראל. את השיר הראשון "גוד ביי סוויט דרימז" תוכלו להוריד אחרי הצטרפות למיילינד ליסט באתר שלו.

אריקסון הוא אחד המוסיקאים הגדולים בכל הזמנים ממש ככה. פעם כתבתי באריכות על הקריירה שלו - כאן. בתקציר: הוא פעיל מאז שנות השישים – אבל הקריירה שלו היתה כושלת מאוד בשל בעיות נפשיות קשות מהן הוא סובל. בשנים האחרונות הוא בקו התאוששות – חזר להופיע – וכעת כאמור הוא גם מוציא אלבום חדש. מבחינה מוסיקלית – השורשים שלו נעוצים ברוק של דרום ארה"ב, והוא למעשה אחד ממייסדי הז'אנר.

הנה קטע עדכני של אריקסון ואוקרביל ריבר בהופעה

והנה עוד אחד

והנה ראיון איתם

כל עיתונאי ומבקר מוסיקה, מכיר את אי הנוחות שכרוכה בקבלת סינגלים. בישראל יוצאים עשרות רבות של סינגלים בשבוע – ועל שולחנו של כתב המוסיקה מצטברות ערימות גבוהות של סינגלים. לזרוק אותם לפח – לא נעים, מישהו הרי השקיע בהם את נשמתו. מצד שני – אי אפשר לשמור אותם לנצח. נזכרתם בסינגל שיצא לפני שבוע ואתם רוצים למצוא אותו בערימה? בהצלחה. אתם מוזמנים לנבור בערימה, לחפש את הסינגל האבוד, ובדרך לנופף לשלום לשעה מחייכם.

בדיוק את הבעיה הזו פותרת בהצלחה חברת פטיפון – שמציעה שירות הפצה דיגיטאליים לסינגלים ולאלבומים. להפצה פיזית של סינגלים לתקשורת אין כיום יתרונות, ויש לה חסרונות רבים. היא מאלצת את שדרני הרדיו להזין את השירים והנתונים עליהם למערכת, היא כרוכה בעלויות כבדות ובהשקעת זמן רב בהדפסה ובהפצה, היא לא מאפשרת נגישות קלה ומהירה למידע והיא גוררת שימוש בכמויות עצומות של פלסטיק ונייר – לא בדיוק ידידותי לסביבה.

פטיפון מציעה שירותי הפצה דיגיטאליים. הסינגלים, האלבומים ובקרוב גם הקליפים – מועלים על ידי מוזיקאים ישירות למערכת אתר פטיפון – ללא הכרח בעזרתם של אנשי יחסי ציבור או חברת תקליטים. מערכת פטיפון מפנה את הסינגל, האלבום ואת כל המידע הקשור בהם ישירות לגורמים הרלוונטיים בעולם התקשורת: מעורכים מוזיקליים ושדרני רדיו, ועד לעורכי עיתונות, כתבי ומבקרי מוזיקה ובלוגרים מובילים. שירותי ההפצה של פטיפון מגיעים למאות אנשי התעשייה בישראל, שנבחרים ומאושרים באופן אישי על ידי מנהלי פטיפון, המוודאים שהנמענים רלוונטיים למוסיקאים – ומעוניינים בקבלת השירות. עורכים מוזיקליים ועורכי אתרים יכולים להוריד סינגלים, תמונות ומידע הקשורים אליהם – ישירות למערכות שלהם. באחרונה החלה פטיפון להפיץ גם אלבומים מלאים.

כמי שנושמים מוזיקה ועוסקים בה, שמחנו לשלב את הידע שלנו בתחום זה ובעולם המדיה החברתית ולנהל את פעילות הרשתות החברתיות של פטיפון. עכשיו יש לפטיפון גם דף פייסבוק, חשבון טוויטר, ומייספייס – שמנוהלים על ידי חברת סנונית שירותי תוכן. דרך ערוצי המדיה החברתית של פטיפון תוכלו להתעדכן בסינגלים שיוצאים דרך פטיפון ולהאזין להם, וכן להיחשף למבצעים ולהפתעות מוזיקליות שמציעה פטיפון לאוהדיה. נשמח לראות אתכם שם!

גבע קרא עוז

בעשרים השנה האחרונות הייתי מעורב בתעשית המוסיקה – בגלי צה"ל, כמבקר מוסיקה, כעורך מדור תרבות, כעורך פורטל סלולרי, כמנהל לייבל  סלקום, כמשקיע פיננסי, כיועץ למוסיקאים ולסטארט-אפים בתחום המוזיקה – וכמובן כמעריץ מושבע, שחושב ש"החיים הם פסקול נהדר למוסיקה", ולא להפך.

נקודות המבט השונות על התעשייה, עזרו לי לגבש תפיסת עולם באשר לדרך ההתנהלות המומלצת למוסיקאים. בשנים האחרונות חלקתי אותה עם מספר מוסיקאים בפרוייקטים שליוויתי – אבל רובם התמסמסו מסיבות כאלה ואחרות. עד עכשיו. יונתן דגן, האיש שמאחורי ההרכב הנפלא ג'י-ויוז, יצא השבוע לדרך חדשה ונועזת – תחת הכותרת Work In Progress.

לפני שארחיב על הפרוייקט עצמו – כמה מילים על המוסיקה של יונתן דגן. עמוק בפנים, מה שאני אוהב זה רוק, וז'אנרים מוזיקלים אחרים מדברים אלי לעיתים רחוקות מאוד. טראנס למשל, אף פעם לא סבלתי. אבל כששמעתי את "ויולט ויזן", ההרכב הקודם של יונתן דגן, חשבתי שטראנס (והוא יגיד שזה לא טראנס כמובן)  זו מוסיקה מדהימה. כמה שנים אחר כך, קיבלתי לשולחני את הדיסק של ג'י-ויוז. שמעתי אותו מאז מאות רבות של פעמים, והוא עדיין נשמע נפלא. לאט לאט הדיסק הזה זכה להצלחה מרשימה. תתקשו למצוא בית קפה בתל אביב שהדיסק הזה לא מתנגן בפלייליסט שלו. הוא מכר אלפי עותקים בארץ ובעולם, וההופעות של ההרכב מפוצצות עד היום -  בארץ, ובשנה האחרונה גם בניו יורק. עברו מאז לא מעט שנים – ועכשיו, סוף סוף, משחרר דגן חומרים חדשים בצורה רשמית (בדרך שוחרר פרוייקט ביניים של קאברים ומיקסים, כולל הקאבר המצליח למייקל ג'קסון).

המוסיקה של דגן נפלאה, והאיש, אין דרך צנועה לומר זאת, הוא גאון מוסיקלי (בין השאר הוא הפיק את אדם צובר זכרונות האדיר של אברהם טל) . אבל יש משהו במוסיקה שלו שמצליח להתרומם מעבר לחוויה הצלילית הרגילה. יונתן דגן, והנגנים שאיתו, הם תוצר של מערכת תרבותית חדשה – ונציגים בולטים של הז'אנר המוסיקלי הבולט של העשור האחרון: המוסיקה הקוסמפוליטית. זו מוסיקה שנוצרה בעידן הגלובליזציה, שבה צלילים מהגרים מנקודה אחת של כדור הארץ לנקודה אחרת בשניות בודדות. זו מוזיקה שנצרת על ידי אנשים שספגו מגוון חסר תקדים של השפעות תרבותיות – בהן הם משתמשים בצורה טבעית.  בשיר אחד מצליח דגן למזג ג'ז, רוק, רגאיי, טראנס, פופ, היפ הופ וכו' – בטבעיות גמורה.  המוסיקה הזו מציגה את הצדדים החיובים של עידן הגלובליזציה.

ואם המוזיקה עצמה היא תוצר של מהפיכת המידע – אין שום סיבה בעולם שההתנהלות העיסקית והשיווקית תישאר כפי שהייתה בעבר. רוב המוסיקאים שאני פוגש עדיין מנסים להתקדם במסלול הישן. הם מחפשים חברת תקליטים שתחתים אותם, שתשווק אותם, שתקדם אותם ושתעזור להם להצליח. אבל המציאות בשטח היא שחברות תקליטים כבר אינן מתנהלות באותו מודל.  מאחורי המושג "חברת תקליטים" מסתתר כיום גוף שונה לחלוטין מזה שהיה שם לפני 20 -30 שנה. חברות תקליטים היום הן בעיקר מנהלות קטלוגים. התפקידים המסורתיים של חברת התקליטים התפצלו לשלל גורמים: היחצן, חברת ההפצה, מנהלי הבוקינג, המפיק המוסיקלי וכו'. גם המושג "אלבום" הוא בסך הכל תכתיב טכנולוגי שנולד בעידן הוויניל – ולא סוגה אמנותית.

מוסיקאים צריכים להפסיק לפחד מהשינוי הזה, להפסיק להתגעגע אל העבר, ולאמץ את החופש והחירות שנותנים להם הכלים הטכנולוגים – כדי לקדם ולנהל את עצמם. התנהלות דרך חברות התקליטים נשאה ברובה הבטחה גדולה – "לעשות את זה" – אבל המציאות היתה בדרך כלל הרבה פחות זוהרת. עצם ההחלטה על ההחתמה היתה נתונה בדרך כלל לחסדיהם של קובעי טעם מטעם עצמם. לאחר מכן סבלו המוסיקאים מתכתיבים אמנותיים שנועדו לשרת את צרכיה המסחריים של החברה. ובשורה הכלכלית התחתונה – במקרה שהאמן זכה להצלחה, עניין שקרה למעטים, החברה היתה זו שגזרה את הקופון הכלכלי. היו כמובן גם חברות תקליטים שרימו את האמנים שלהן, אבל גם החברות הישרות יותר, היו בראש ובראשונה מיזמים כלכלים שנועדו לייצר לעצמם כמה שיותר רווח – על חשבון האמנים. לא כי הן רעות, אלא כי ככה זה בעסקים. ולא חסרים סיפורים בארץ ובעולם על אמנים מצליחים שמחפשים עד היום את הרווחים האבודים שלהם.

אז אם מוותרים על המסלול של חברת התקליטים, מה כן עושים? התשובה משתנה מאמן לאמן, ותלויה במקום שבו הוא נמצא, בקהל שלו, ברצונות האמנותיים שלו וכו'. ובכל זאת – הנה כמה כללי יסוד להתנהלות:

1. לקחת אחריות על עצמך

זהו הדבר החשוב ביותר. אין לך "אבא ואמא" שמנהלים לך את הקריירה. ההצלחה והכשלון הם שלך. אתה אחראי. מוסיקאי צריך להתחיל לחשוב כמו עצמאי שמנהל עסק – ולנהל את עצמו תקציבית, שיווקית, מיתוגית, כלכלית. להשתמש באנשי מקצוע כשצריך, לעשות לבד מה שאפשר, להכין תוכנית עבודה רב שנתית, עם יעדים, לו"זים, מטרות וכלי מדידה.

2. להכין תוכנית פיננסית

רצוי להיעזר ביועץ חיצוני למטרה זו – ולהכין תוכנית עסקית, שתכלול את ההוצאות החזויות של המוזיקאי, לצד ההכנסות העתידיות – וכמובן לאזן בין השניים. אחד הדברים החיובים שעשו חברות התקליטים היה להציע לאמן מימון מוקדם. הן עזרו לו לממן את שעות האולפן, ההפקה, הקליפים ויחסי הציבור – עוד לפני שההכנסות החלו לזרום. גם כיום יש חברות תקליטים שעושות את זה, אך מספר האמנים שהן משקיעות בהם זעיר. רוב האמנים צריכים לדעת להסתדר לבד.

הבעיה הזו מעכבת אמנים רבים, ללא סיבה מוצדקת. אמנים מצליחים יכולים לייצר הכנסות. וללא חברת תקליטים, האחוזים שיישארו בידיהם יהיו  גבוהים בהרבה. מוזיקאי יכול לייצר הכנסות ישירת ממקורות רבים: הופעות, מכירת שירים בחנויות דיגיטליות, מכירת מרצ'נדייז, תמלוגים ומכירת שירים לפרסומות (ועדיין – גם מכירת דיסקים). למוזיקאים יש גם אופציות להכנסות עקיפות: לימוד, כתיבה והפקה לאחרים, הרצאות, כתיבה לקולנוע ותיאטרון וכו'. ואם זה לא מספיק – אפשר גם למצוא עבודה נוספת, שתסייע לאזן את התקציב.

הבעיה שנוצרת גם למוזיקאים מצליחים היא בעיקרה בעיה של תזרים מזומנים – ולא בעיה של הכנסות. הבעיה היא שהמוזיקאי צריך להוציא עכשיו 50,000 שקל להקלטת שירים, צילום קליפים, יחסי ציבור וכו' (ובזכות האולפנים הביתים העלויות האלה נמוכות מאוד מבעבר) – אבל את ההכנסות מהשירים האלה הוא יראה בהדרגה. שיר מצליח שנבנה לאט לאט יכול לדוגמה להכניס רק מתמלוגים 100 שקל בחודש בממוצע, במשך עשרים שנה. זה אומר שההכנסות הישירות ממנו יהיו 25,000 שקל, רק שהן פרוסות לאורך זמן. כמובן שאין כל ודאות באשר להצלחה של שיר זה או אחר, בוודאי לא בטווח רחוק. אבל ברוב המקרים – אמן אמיתי, איכותי, שממשיך ויוצר, יצליח בסופו של דבר, במידה כזו או אחרת, גם לייצר הכנסות.

יש כל מיני דרכים לפתור את בעיית תזרים המזומנים הזו: לקחת הלוואה אישית בבנק, להקים חברה, לגייס השקעות מחברים ובני משפחה וכו' (כמו שעושים יזמי היי טק) – או – כפי שבחר לעשות יונתן דגן בצעד חדשני מאוד – לגייס אותם מהמעריצים. דגן, בפרויקט החדש שלו, בחר למכור כבר עכשיו את האלבום המלא, למרות ששיחרר רק שיר אחד. אמן שכבר ביסס לעצמו קהל נאמן, ודגן, שכל הופעה שלו בבארבי היא סולד אאוט, הוא בהחלט כזה – יכול בהחלט להפוך את המעריצים הקרובים שלו לשותפים לדרך. האם הקהל פתוח לזה? אני מאמין בכל ליבי שכן. אני כמעריץ, הייתי שמח לרכוש מוסיקה מאמנים שאני מעריך ואוהב באמת, בדרך הזו. במקום לשלם 50 שקל לחודש, למשל,  לחברת סלולר או לאפל, אני מעדיף לשלם אותם ישירות לאמנים. האמן מצידו צריך לדעת לתגמל את המעריצים הקרובים שלו בחומרים בלעדים, בהנחות, במרצ'נדייזינג – וכמובן – במוסיקה טובה.

3. לשווק, לשווק, לשווק

אחרי שעשית מוסיקה טובה, עכשיו הגיע הזמן לספר עליה לאנשים. שיווק מוסיקה מעולם לא היה קל ופשוט יותר. העידן של "כוהני הטעם", ששלטו בעמדות מפתח ברדיו ובעיתונות מת. העידן החדש הוא פלורליסטי, דינמי וחופשי. אמן שרוצה להצליח חייב להשקיע  זמן, רצוי בעצמו, אם כי אין שום פסול במידה שתזרים המזומנים מאפשר זאת, להיעזר באחרים, בשיווק עצמי.

לשיווק צריכה להיות מטרה אחת – בניית דאטה-בייס של מעריצים – וכמובן הרחבתו. כל אמן יכול לתקשר היום ישירות עם הקהל שלו. בלי תיווך של חברת תקליטים, עיתונאים ושדרני רדיו. איך עושים את זה? אתר אישי חשוב, אבל זה לא העיקר. דף אישי בפייסבוק, חשבון בטוויטר, ביוטיוב, במייספייס, עמוד במקושרים, בלוג בתפוז (ולאמנים ששרים באנגלית – במקבילות שלהם בחו"ל) – זה כל מה שצריך. אבל בעמודים האלה צריך להשקיע. לתקשר עם הקהל שלך, לעניין אותו, להוציא לשם חומרים – בקיצור – לשווק.

למוסיקאי יש את כלי השיווק הטוב ביותר – השירים שלו. שיר טוב ישווק את עצמו יותר טוב מכל דבר אחר. הרשתות החברתיות הן ויראליות. אם אמן שלח שיר חדש לאלף איש, ומאה מתוכם אהבו אותו ושלחו אותו כל אחד לחמש מאות איש, הוא כבר הגיע לחמישים אלף איש וכן הלאה. השנים האחרונות מלאות בדוגמאות מהעולם ומהארץ של אמנים שפרצו לעצמם דרך כזו. ואני לא מדבר בהכרח על אמנים ענקיים שמכרו מיליונים ומופיעים מול איצטדיונים. אני מדבר דווקא על אמנים קטנים, שאולי לא שמעתם עליהם – אבל הם הצליחו לבסס לעצמם קהל קטן ונאמן, אוהב ומעריך, וזה כל מה שצריך. אם האמן ימשיך לייצר מוסיקה טובה, לאורך שנים, הקהל הזה יילך ויגדל יחד איתו.