השבוע התחלנו לנהל את פעילות המדיה החברתית של "הילוך שישי" – קבוצת מרכזי שירות יוצאי דופן לרכב.

עלי להודות שהקשר ביני לבין תחום הרכב הוא מקרי ביותר. אין לי מושג מהו קרבוראטור, מבחינתי גיר משמש לכתיבה על לוח ואני ממש לא מתכוונת להסגיר כאן איזה טסט עברתי, אבל מורה הנהיגה שלקח אותי כאתגר, ודאי נהנה כיום מפנסיה מסודרת.

עד לפני כמה חודשים, ביקור במוסך לא נתפש בעיני כחוויה מסבירת פנים במיוחד. לכן, הופתעתי מאוד להכיר את הילוך שישי, קבוצה בבעלות משפחתית המחזיקה בשבעה מרכזי שירות לרכב בתל-אביב, יפו, רעננה, אזור, ראשון-לציון ובאר-יעקב. הקבוצה מוכרת ומתחזקת רכבים של תשעה מותגים: סובארו, רנו, ניסאן, יונדאי, פיג'ו, סיטרואן, סוזוקי, פיאט וטויוטה.

הופתעתי לגלות שקיימים בארץ מוסכים שמספקים ללקוחות שלהם חווייה צרכנית נעימה, מוקפדת, אדיבה ומסבירת פנים כמו זו שהילוך שישי מציעה. המרכזים של הילוך שישי נקיים יותר מהסלון הפרטי שלי (ואני לא מגזימה) ולקוחות המגיעים אליהם מקבלים יחס שנדיר למצוא כמותו בתחום השירותים בארץ. לקוחות שרוצים להמתין במקום עושים זאת בחדרי המתנה הכוללים מכונת קפה, טלוויזיה מגזינים ואינטרנט, אך הם כלל לא חייבים להגיע למוסך – הם יכולים גם לתאם איסוף של הרכב מראש עם נהג מקצועי, שלוקח את הרכב למוסך ומחזיר אותו.

שמחתי לפגוש חברה בתחום השירותים לרכב, השומרת אצבע על הדופק. הילוך שישי מציעה ליסינג מיד ראשונה ושנייה, היא מאפשרת ללקוחותיה לחסוך בזמן ומציעה שירותים כמו חילוץ שישי – מוקד חירום המאפשר ללקוחות שרכבם נפגע ליצור קשר 24 שעות וליהנות מטיפול בכל הגזרות הנחוצות בעת אירוע לא נעים שכזה: מהזמנת גרר ועד לרכב חלופי ותיקון הרכב. אותי באופן אישי מרגיע לדעת שקיים שירות כזה.

נהניתי במיוחד לגלות שלנשים תפקיד מרכזי בהפעלת מרכזי השירות של הילוך שישי. מי, בעצם, אמר שמוסכים ותחום תפעול הרכב חייבים להיות מעוז הגבריות? בהילוך שישי עובדות נציגות ומנהלות, והחברה אף מציעה את הילוך נשי, שירות שמטרתו להפוך את הטיפול ברכב לקל, נוח ומסביר פנים לנשים. בהילוך שישי את ממש לא צריכה להתבייש אם כמוני, את לא בדיוק מתמצאת בתחום הרכב. לפני התיקון, יועץ שירות יסביר לך מה הבעיה, מהן האפשרויות והעלויות העומדות בפנייך, ויאפשר לך לבחור ביניהן.

עכשיו יש להילוך שישי גם דף פייסבוק וחשבון טוויטר, שם נעדכן במבצעים מיוחדים, שירותים, וחדשות מבית הקבוצה המיוחדת הזו. בואו להכיר אותה גם אתם.

אז הפיקסיז מגיעים לארץ (אישור סופי צפוי מחר). היאח, הידד! יש מי שעבורם הביטלס היא הכי חשובה בעולם, אחרים יצביעו על הפינק פלויד. יש מי שישים במשבצת הזו את נירוואנה או רדיוהד. בשבילו זה הפיקסיז. מאז שהייתי בן 14 ומאז. וכך כתבתי עליהם בעבר ב-ynet

- עוד לפני האיחוד והקאמבק, הפנטזיה על ההופעה שהיתה או לא היתה ברוקסן

- למה היא הלהקה הכי חשובה בעולם

- ואיך היתה ההופעה בדבלין

והנה 10 השירים שלה שאני הכי אוהב:

• where is my nimd

ללא ספק, השיר הכי גדול של הפיקסיז – קלאסיקת רוק מהגדולות שנכתבו אי פעם. והנה פרנק בלאק בגרסה מיוחדת עם פלאסיבו. והנה ביחד עם הקליפ מ"פייט קלאב". וזה הקאבר של ג'יימס בלאנט. והנה קאבר משונה של בחור בשם יואב. ועוד קאבר – מבריק – ממש מבריק – של מישהי בשם שאנטל.

• Wave of mutilation

קלאסיקת פיקסיז מושלמת. שיר שבאמת, אף אחד, אבל אחד, חוץ מהם לא היה יכול לכתוב.  וזו הגרסה של בק לשיר.

• Gaigantic

ה-שיר של קים דיל בלהקה. תענוג מושלם של הבחורה הכי קולית בעולם הרוק. והנה קים דיל עושה אותו בברידרז. והנה קאבר של ניל הנון מהדיווין קומדי.

• Debaser

גאון פרנק בלאק. מטורף לגמרי. מטורלל לחלוטין. פשוט גאון.  והנה גרסה מ-1991.

• Hey

הלהיט הכי גדול שלהם כנראה, והשיר שהביא שתי נערות ישראליות מדליקות ביותר לעמדת האיט גירלס המובילות של העולם לפני כמה שנים. הקליפ שלהם חוגג בקרוב 30 מיליון צפיות.

• Monkey Gone To Heaven

שיר שמוכיח שפרנק בלאק הוא משורר גדול. הכי גדול מאז ייטס הייתי אומר, והמבין יבין. והנה קאבר נהדר של פאר.

• Anna

השיר והאקרוסטיכון. שיר אהבה מושלם. באמת. ה"ייסטרדיי" של הפיקסיז. חבל שהם לא שרים אותו בהופעות.

• Veloria

עוד שיר ברצף "שירי השמות" של הפיקסיז. כל כך פשוט, כל כך מבריק.  והנה קאבר של וויזר.

• Allison

שיר שלישי ברצף. קצר וקולע, שהרי האלכסון הוא אסון. והנה קאבר של איב

• ואחרון חביב: Here Comes Your Man

פעם אמרו לי שזה שיר הלוויה. הגיוני. והנה גרסה אקוסטית. פיקסיז אנפלאגד. הכי קרוב שיש.

• ומחרונה (מנה אחרונה אחרונה)

- דייויד בואי עושה את קקטוס לייב.

עניתי על השאלון של סיני גז, אלו תשובותי:

מה את עושה בימים אלה ?
מנהלת את חברת "סנונית שירותי תוכן" שמספקת תוכן עיתונאי ושיווקי ושיווק ברשתות חברתיות למגוון לקוחות. בין השאר, אני מבקרת מוזיקה וכתבת תרבות בנענע10 וכותבת למגזין קוסמופוליטן.

- מה הבאת לנו ?
הזמנה לאתר החדש שלנו: www.snunitliss.com. תרגישו בבית, קחו בירה מהמקרר ושימו רגליים על השולחן.

- למה קוראים לך סנונית ? ומה המשמעות של שם המשפחה שלך ?
אמי מאד אוהבת את הסיפור "הנסיך המאושר" של אוסקר ווילד וקראה לי על שם הסנונית שבו. למלה ליס יש משמעויות שונות בשפות שונות. ברוסית משמעותה שועל ובצרפתית חבצלת, אבל המשפחה שלי בכלל באה מפולין.

- למה בחרת לעסוק במה שאת עוסקת ?
כמאמר הקלישאה – העיסוק בחר בי. היו לי תכניות אחרות וכתיבה, מוזיקה וחיי רשת היו אהבות שהקדשתי להן רגעים גנובים ולילות. עם הזמן גיליתי שאפשר להתפרנס מהאהבות האלו, ושהעיסוק בהן מהנה הרבה יותר מכל התכניות.

- מהו האירוע שהשפיע עלייך יותר מכל?
אין אירוע אחד כזה. אני חושבת שכל הרגעים בחיי, על כל מה שקרה ולא קרה בהם, השפיעו עלי במידה שווה. למשל העובדה שלא נפל עלי מטאור ממש עכשיו, תשפיע מאוד על שארית חיי. וגם עכשיו.

- מה מעורר בך השראה ?
לילה, קפה, תל אביב, אלכוהול, מוזיקה, שירה, תנועה וכל יציאה פיזית, רגשית או מנטאלית מגבולות המחיה הקבועים שלי.

- מהו הצליל האהוב עלייך ?
הדנדון הלא מודע שהחתול שלי משמיע שנייה אחרי שהוא קופץ. זה מן גרגור מלא כוונה וחמוד מאין כמותו.

- מהו המאכל האהוב עלייך ?
יש מעט מאד מאכלים שאני לא אוהבת, אבל המאכל האהוב עלי ביותר הוא משקה – קפה. יש לי אובססיה קלה לקפאין על כל נגזרותיו.

- אם היית קוראת מחשבות את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא ?
אחמדינג'ד. נראה לי שזה היה עשוי לדחות מלחמת עולם, אם רק הייתי מצליחה לשכנע בסגולותיי את סוכנויות הביון מבלי שאנשים עם חלוקים לבנים ידפקו על הדלת.

- אם יכולת לשוטט בזמן, באיזו תקופה היית רוצה לבקר ?
הייתי רוצה לחזור להיות בת 15 ואז לקפוץ לליברפול של 1957 ולבקר בחזרות הראשונות של ג'ון, פול וג'ורג'. הייתי נשארת בסביבה עד שהם ימצאו את רינגו והולכת להופעות שלהם בהמבורג.

- מהי היצירה הראשונה שלך ?
שירים שכתבתי ביומן בגיל 8, למרבה הצער או השמחה אין לי מושג איפה הוא נמצא היום.

- מהי החולצה האהובה עלייך ?
חולצת פיג'מה עם ציור של פנדה שקיבלתי במתנה לא מזמן. איכשהו, הרבה יותר כיף להתכרבל בשמיכת פוך כשיש לך ציור של פנדה על החולצה.

- עם מי היית רוצה לעבוד ? ולמה דווקא איתו ?
הייתי מתה לראיין את תום יורק, במיוחד לרגל הופעה של רדיוהד בישראל.
הייתי שמחה ללמוד כתיבה מעמוס עוז.

- איזה משפט שינה את חייך ?
"דבר אחד אני לא מבין. למה וויסקי גרוע?". הוא הוביל לאהבה משנת חיים.

- מהי הקללה האהובה עלייך ?
ס'עמק. ככה. עם הקיצור.

- מהי המילה האהובה עלייך?
הווה. אני מאד אוהבת את המצלול ואת אופן ההגייה שלה. נדמה לי שזו מילה שגורמת למי שמבטא אותה לחוות אותה לרגע אחד.

- מהם אתרי האינטרנט והבלוגים (מלבד אלה שאת לוקחת / לקחת חלק בהם) האהובים עלייך ?
פיצ'פורק
אולמיוזיק
עונג שבת של גיא חג'ג'
לונדון קולינג של בועז כהן
השרת העיוור
וגם ויקיפדיה, פייסבוק, טוויטר יוטיוב ועוד יותר מדי רשתות חברתיות, אתרי קהילות ובלוגיות.

- מה מוציא אותך מדעתך ?
טמטום, בריונות, חוסר חמלה.

- מה מצחיק אותך ?
החתולים שלי והאחיינים שלי.

- על איזו שאלה את לא מוכנה לענות ?
כל שאלה שתדרוש ממני ללכסן מטריצות. מעדיפה להישאר עם מילים, תודה.

- מה מביך אותך ?
מחמאות ומתנות. אני מאד גרועה בלקבל משתיהן.

- מהו האלבום או השיר שהשפיע עלייך יותר מכל ?
האוסף "The Beatles Ballads". מצאתי אותו בתקליטיה של הורי כשהייתי בת תשע, הנחתי אותו בפטיפון, התאהבתי נואשות והפסקול של חיי השתנה לתמיד.

- מה הדבר המטופש ביותר שעשית ?
כשהייתי בת 16 הלכתי עם חברה לחפש את חברי כת הריינבו בהריי אילת בליל ירח מלא. ברגל. בסוף, אגב, לא מצאנו אותם.

- איך היית משפרת את העולם ?
הייתי ממציאה וירוס מחולל חמלה ומדבק להחריד.

- לו היו ניתנות לך שלוש משאלות מה הן היו ?
בריאות על-טבעית לעצמי ולכל מכרי, מציאת תרופה לפיברומיאלגיה.

- מהי החולשה הכי גדולה שלך ?
יש לי חלוקת קשב בלתי אפשרית. אני חייבת לעשות חמישה דברים בו זמנית בכל רגע נתון.

- איפה תהיי עוד 10 שנים ?
אכתוב דברים אחרים על מחשב אחר בדירה אחרת עם אותה אהבה.

- נסחי שאלה שהיית מעוניינת לשאול את עצמך ועני עליה.
מהי השאיפה המקצועית הגדולה ביותר שלך?
לכתוב את הספר שנח לי בראש כבר יותר משנה. אולי העובדה שכתבתי את זה כאן תדרבן אותי להתחיל לעשות את זה.

- מי היית רוצה שיענה על השאלון הזה ?
תום יורק, במיוחד לרגל הופעה בישראל.
עמוס עוז.

אסוציאציות

-אהבה גבע
-אלוהים טבע
-מוות טבע
-כתיבה דרך
-טלויזיה התמכרות
-ישראל הרע במיעוטו
-משפחה אהבה
-אושר שקט
-תל אביב בית
-יהדות מאותגרת
-פוליטיקה סיאוב
-עבודה הנאה
-תהילה מלכודת דבש
-ילדות קיבוץ
-אינטרנט כנפיים
-רייטינג זרקור
-מוזיקה אהבה
-תוכן חיים
-snunitliss.com דלת
-סנונית ליס עוף מוזר

כתבה: סנונית

גבע קרא עוז

קראתי כבר לא מעט סיכומים של העשור המוסיקלי האחרון. על רובם שרתה סוג של תוגה. לעתים, כמו בסיכום העשור של המוזיקה הישראלית ב-7 לילות, היתה זו קינה של ממש. במקרים אחרים, הסיכום היה מלווה רק בתחושת דכדוך קלה. אני יכול להבין את המקור לרגשות ולתחושות האלו, אבל אני לא ממש מזדהה איתן. לטעמי היה זה עשור מוזיקלי מרתק, מרגש ומסעיר.

השינויים בעולם המוסיקה לאורך העשורים קשורים בדרך כלל להתפתחויות טכנולוגיות. מהמצאת הגיטרה החשמלית, דרך הסינטיסייזרים הראשונים, עליית רשתות הכבלים הבינלאומיות – ובעשור האחרון – האינטרנט. נוסטלגיה היא עניין חמים ונעים, אבל איך אפשר להתגעגע באמת לעידן שבו היינו יכולים לשמוע מוסיקה טובה במשך שעתיים בשבוע ברדיו ולחכות חודשים לייבוא מסודר של תקליטים מחו"ל? האינטרנט וירידת עלויות ההקלטה שברו את המונופולים של חברות התקליטים על הייצור וההפצה, הביאו לפריחה אדירה בכמות המוסיקאים הנהדרים שאפשר להיחשף אליהם, ויצרו גן עדן מוסיקלי.

ברוב הסיכומים שקראתי, עיקר הקינה הייתה על חסרונו של "טרנד מוביל", ז'אנר מוסיקלי שכובש וסוחף את העולם, כמו הפאנק, הניו-ווייב, הג'ראנג' או הטריפ-הופ. מוזר שדווקא מי שבדרך כלל אמונים על התנגדות לעריצות טעם הרוב, תומכים, או לפחות מתגעגעים לעריצות תרבותית אחרת – עריצות הטעם הטוב (שלהם).

עשרת השירים שהכי אהבתי בעשור הזה

1. Dondante – מיי מורנינג ז'אקט

להקה נהדרת באופן כללי, אבל איכשהו בשיר הזה הכל התחבר לה. מאסטרפיס שכבש אותי מהשמיעה הראשונה, וזה עדיין לא עבר לי.

2. בתוך הצינורות – אלג'יר

התקליט העברי החשוב של העשור. השיר הכי כואב, מרגש, קורע ומנסר נפש ששמעתי מזה הרבה מאוד שנים.

3. בק – lost cause

ככה זה נשמע כשנפש של אמן גדול נשברת

4. ג'י ויוז – מיוז ברייקס

שיר הנושא מאלבום הבכורה הגאוני של יונתן דגן. כנראה השיר ששמעתי הכי הרבה פעמים בעשור הזה, ובוודאות השיר שראיתי הכי הרבה בהופעות.

5. אליוט סמית – pretty

רגע אחרי מותו-התאבדותו יצא האלבום הטוב ביותר של סמית, אסופת שירים מושלמים, שמשרטטים את הדיוקן הכי עצוב של גאון שנפרד מהעולם מאז אלבום האנפלאגד של נירוונה.

6. ניק קייב – Thers she goes my beautifull world

לטעמי האמן הכי גדול ב-30 השנה האחרונות, שידע עוד עשור אדיר מלא ביצירה משובחת – שבשיאן הקלאסיקה הזו.

7. אילז – היי מן

אחד ההרכבים ששרד טוב יותר את המעבר מהניינטיז למילניום החדש. בלי חברת תקליטים, בלי כסף, אבל עם הכשרון הכי מזוקק בעולם – אי המשיך לכתוב שירים אדירים,  וזה גם קליפ שאני אוהב במיוחד.

8. אמדאו ומריים – politic amagni

הצמד ממאלי שמגיע עוד רגע לישראל הוא ההרכב המפתיע של העשור הזה, שרק מוכיח כמה מוזיקה מדהימה עדיין נמצאת מחוץ לרדאר של המאזין המערבי הממוצע. זה השיר שהכי אהבתי מהאלבום הנהדר שלהם עם המפיק המוזיקלי הצרפתי המצוין מאנו צ'או.

9. הדרה לוין ארדי – Break me down

את האהבה להדרה קשה להסביר במילים. היה צריך להיות שם איתה, בלילה, בקמלוט ז"ל, עם הפסתנר המקרטע, הדראגס שרוקדים עם רואי החשבון, בקבוק היין המתרוקן – והשיר המדהים הזה, שתמיד שובר אותי מחדש.

פליימינג ליפס – Sound Of Failure

יציבות. זה שם המשחק אצל אחת מלהקות הרוק הגדולות של העשורים האחרונים שלא מפסיקה לחדש, להציע לשעשע – ובשיר הזה ספיציפית – לעשות את זה בצורה מושלמת.

וחוץ מזה היתה בעשור הזה עוד כמות אדירה של מוזיקה טובה.

• ישראלים: רמי פורטיס, ברי סחרוף, עמיר בניון, אחד חלקי אחד, נקמת הטרקטור, רונה קינן,  שילה פרבר,  אביתר בנאי, נעמה הילמן,  מיכה שטרית, שמוליק קראוס, פונץ, יוסי פרץ, מוקי, יובל שפריר, רות דולורס וייס, ג'ירפות', דניאלה ספקטור, אהוד בנאי, עמיר לב, אסף אמדורסקי,  האנשים, הדג נחש, קוב, פאנסט, ענת דמןן ז"ל, שלום גד, בלקן ביט בוקס, גבע אלון, נעם רותם, התפוחים, יונתן רזאל, שולי רנד, קולולוש, אטליז, כנסיית השכל, איזבו, טל וייס, אילן וירצברג, ערן צור, ירונה כספי,  שרון רוטר ועוד ועוד ועוד

• לועזים: אאוטקאסט,  איימי ווינהאוס,  אמינם, ג'וני קאש,  אל.סי.די סאונד סיסטם, ווילקו, דמיאן מארלי, אוי ואבוי, אלישיה קיז, בלאק קיס,  פרנץ פרדיננד, לאב איז אול, סטורקס, וויט סטרייפס, אבלנשז, פורטיסהד, בוב דילן, מיוז, בת' אורטון, רג'ינה ספקטור, סילבר ג'וז,  לואו, ביירות, אייר, ג'יימי לידל, מובי, איימי מאן, טווילייט סינגרס, סטילי דן, אלבו, גולדפראפ, אלישיה קיז, סופר פרי אנימלס, בטה בנד, מרקיורי רב, טרייסי צ'פמן, מייסי גריי, אריקה באדו, אר.אי.אם, רד הוט צ'ילי פפרס, רופוס ווינרייט, איאן בראון, ניטין סוואני, קרן אן, נטלי מרצ'נט, מורצ'יבה, בת' גיבונס, סיינט אטיין, ג'ון קייל, בנג'מין ביוליי, בלונד רדהד,  בטה בנד, בלק אייד פיז, מוריסי, דובס, כימיקל בארד'רס, מידלייק, מייסי גריי, איזאבל קמפבל, MGMT, סינדי לאופר, why

• ושלא לדבר על כמות המוסיקה המדהימה שעוד לא הספקתי להתעמק בה כראוי, למשל האלבומים של ליארס, טי.וי. און דה רדיו, שינס, אינטרפול, ארקייד פייר, קילרס,  ריאן אדמס, פי ג'י הארווי, קניה ווסט,  רדיוהד, סיגר רוס, יה יה יס, קט פאוור, ג'יי זי,  ברוס ספרינגסטין, ווקמן,  הרקולס אנד דה לאב אפייר, פוסטל סרביס, רפצ'יור, דה נייף, אנימל קולקטיב, ניו פורנוגרפרס,  הוט צ'יפ, סופיאן סטיבנס, אוף מונטריאול, דיזי רסקל, קליניק, קווינס אוף סה סטונאייג', סטריטס, נשיונל, בנד אוף הורסס, סוניק יות', מאונטן גוטס, ארקטיק מנקיז, אוקרביל ריבר, קומון, בלוק פארטי, גרנדדי, באדלי דרון בוי, ג'יל סקוט, ת'יברי קורפריישן, פיונה אפל, הוברפוניחק, דיביין קומדי, ספירטיואלייז, סטרסיילר, טורין ברייקס, לוסינדה וויליאמס, רוברט וויאט, ג'יל סקוט, דת אין וגאס, לאקי ג'ים, דרזדן דולס, לאמבצ'ופ, אנתוני והג'ונסונס, גורילאז, קייזר צ'יפס, נשיונל, אוף מונטריאול,מארס וולטה, דיווין קומדי, עוד ועוד ועוד…

עשור רע, הא?

גבע קרא עוז

במשך כשש שנים, 2000-2006, עבדתי ב-ynet כראש דסק החדשות וכעורך מדור התרבות. במשך השנים האלה פרסמתי גם לא מעט כתבות, ובעיקר ביקורות על מוסיקה ישראלית.  מבין כל מאות הכתבות והביקורות – בחרתי לאסוף כאן את אלה שאהבתי במיוחד.

• נע באוזן – הבלוג שלי
• 50 השירים הגדולים של פורטיס וסחרוף
• ביקורת על אלבום הבכורה של ג'י ויוז
• על האלבום המטלטל של אלג'יר
• ביקורת על אלבומו האחרון של אל סטיוארט
• ביקורת על הדיסק הכפול של האילז
• ביקורת על שלהי קיץ של מיכה שטרית
• האלבום הראשון של זקני צפת
• יהודה פוליקר – האיש שרצה להיות שם
• ברי סחרוף באלבום הופעה – פועל שחור, רעש לבן
• יום רודף יום – אלבום נהדר לשמוליק קראוס
• לאן הולכים פתאום כולם – אלבום נהדר לנקמת הטרקטור
• דנה ראתה עב"ם – אלבום מעולה של פונץ
• סיכוי קלוש הנהדר של שרון הולצמן
• ביקורת על אלבומה של הדרה לוין ארדי
• האלבום הנהדר של יוסי פרץ
• אלבום הבכורה הנפלא של יובל שפריר
• אלבום הבכורה המצוין של עדי מדנס
• ביקורת על עוקף מלמעלה של מוקי
• עשור לסגירת הרוקסן
• סקירה מקיפה של הפוגס
• ההופעה המדהימה של הפוגס בלונדון
• הופעת הקאמבק של הפיקסיז
• ההיסטוריה הפסיכית של ניק קייב
• סקירה מקיפה של אר.אי.אם
• 25 השירים האהובים של אר.אי.אם
• חייו ומותו של הילל סלובק, מהרד הוט צ'ילי פפרס
• אלבום ההופעה של הצי'לי פפרס
• עוד אלבום מדהים של ג'ון פרושיאנטה
• ההופעה של אקו והבאנימן בתל אביב
• ההופעה של מרקיורי רב בתל אביב
• 20 השירים האהובים של יו-2
• על ג'י ג'י קייל המופלא
• פרידה מקירסטי אלי לאחר מותה
• פרידה מדגלס אדמס לאחר מותו
• ביקורת על ספרו של קרלו שטרנגר
• ביקורת על עמוק באדמה
• למה אני אוהב את לורליי מבנות גילמור
• למה אני אוהב את קווין סמית
• למה אני אוהב את דונה משנות השבעים
• למה אני אוהב את הפיקסיז
• למה אני אוהב את רוברט סילברברג

גבע קרא עוז

הצמד הנפלא ממאלי מגיע להופעה בישראל – קבלו המלצה חמה. הכי חמה שאפשר.

גבע קרא עוז

לפני כארבע שנים פרסמתי ב-Ynet את הביקורת הבאה על אמאדו ומריים:

פעמים רבות, כשידיים מערביות נוגעות בכשרונות מוזיקליים מאפריקה, התוצאה היא זוועה חסרת חן, שממסחרת למוות את האותנטיות, כדי שהאוזניים של קהל רוכשי הדיסקים במערב יוכלו לעכל בקלות את הצלילים המשונים. תחום מוזיקת העולם ידע כמובן גם דוגמאות אחרות, שבהן ההצלחה המסחרית לא באה על חשבון האיכות המוזיקלית, ופעולת ההיתוך נעשתה בעדינות וברגישות. הדוגמה המוכרת ביותר היא זו של ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב", הפרויקט הקובני של ריי קודר שתועד בסרטו של וים ונדרס, שמכר שבעה מיליון עותקים, מספר עצום בעבור דיסק שכזה.

ההצלחה של הפרויקט היוותה דוגמה לעמנואל דה בורטל, בכיר בתעשיית המוזיקה באירופה, כשהחליט לקחת על עצמו כפרוייקט אישי את הצמד Amadou & Mariam. הצמד ממאלי פעיל כבר 25 שנה, אבל טרם זכה לפריצה. דה בורטל הרגיש שהגיע הזמן שלהם, והחליט שהדיסק החדש יהיה הראשון שייצא בלייבל הפרטי שהקים לאחר שעזב את תפקידו ב-EMI אירופה, כשהוא מפעיל את כל הניסיון העצום שלו בשיווק ויחסי ציבור.

וכך, כשהוא נעזר בחברת "וורנר", הפיץ דה בורטל את הדיסק בעולם, ובינתיים, מדובר בסיפור הצלחה. הדיסק מכר כבר מאות אלפי עותקים, וצפוי להמשיך להימכר היטב בשנים הקרובות, כשהשניים יקדמו אותו בסיבוב הופעות. לשם השוואה, האלבום הקודם שלהם, שיצא בחברה צרפתית, מכר 15,000 עותקים בלבד, למרות התשבוחות שקיבל מהמבקרים, בדומה לשני אלבומים קודמים שהוציאו בצרפת.

מי שחולל את הנס, לבד מדה בורטל, הוא מאנו צ'או האגדי, לשעבר חבר להקת "מנו נגרה" הנפלאה, אחד ההרכבים הטובים שפעלו בצרפת, וגאון מוזיקלי נדיר, שיודע פרק בהלכות תיווך מוזיקה אותנטית לקהל מערבי. מאנו צ'או שמע לראשונה את הצמד לפני כשנתיים בתוכנית רדיו, נדלק והחליט לשתף איתם פעולה. הוא הפיק ונטל חלק משמעותי באלבום Dimanche A Bamako, והצליח במשימה הקשה – לשמר את הרוח המקורית של הצמד, למרות עיבודי הפופ והסאונד המערבי.

התוצאה קסומה ומכשפת. האלבום מגוון, נע בין קטעים סוחפים וקצביים לשירים מהורהרים ואיטיים יותר ויוצר חוויית האזנה מענגת במיוחד. לא כל השירים באלבום באותה הרמה, אבל זה בעיקר מכיוון שהקטעים הטובים באלבום, ויש ארבעה-חמישה כאלה, פשוט מושלמים.

בימים שבהם עולם המוזיקה נחלץ לסייע לאפריקה הענייה, סיפורם של אמאדו ומריים מצליח לעורר תקווה שהחיבור ייעשה גם בזווית האמנותית שלו ולא רק כצדקה. הצמד נמצא כיום בדרך לפסגת העולם, בזכות הכשרון וההתמדה שלו. הדרך הארוכה שעבר בני הזוג מאז נפגשו ב-1977 בבי"ס לעיוורים במאלי הגיעה סוף סוף למקום שבו הכשרון העצום שלהם נחשף לקהל רחב. עכשיו נותר רק לקוות שהם יגיעו לביקור כאן אצלנו.

- והנה, ארבע שנים אחרי – זה קורה. אמאדו ומריים מגיעים לשתי הופעות בישראל. מאז שנכתבה הכתבה המקורית, אמאדו ומריים זכו, כפי שקיוותי, להצלחה אדירה. המשיכו להקליט שירים נהדרים, להופיע עם מיטב האמנים בעולם, ולזכות לפרסום רב.

אני הספקתי בינתיים להקשיב לרוב החומרים המוקדמים שלהם, ולהתאהב. מדובר לטעמי באחד ההרכבים המוזיקלים המרשים, האיכותים והטובים שיצא לי להכיר. לפחות לפי יוטיוב, ההופעות שלהם לא פחות איכותיות.

השיר הכי יפה של אמאדו ומריים